<h1>מרדכי סימן ל"ב</h1>
<h2>דף יב.</h2>
פתח בדשיכרא וסיים בדחמרא פתח ואמר בא"י ודעתו לומר שהכל וכיון שהגיע למלך העלם נזכר שהוא יין ואמר פרי הגפן יצא [אלא היכא דקא נקיט כסא דשיכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשיכרא אי בתר עיקר ברכה אזלינן או בתר סיומא אזלינן וכו' ופסק רי"ף] לקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה ור"י פסק לחומרא שמחזירין אותו ומיהו היה אומר מהר"ם מאברא שאם היה יודע שהוא יין וטעה בדיבורו ואמר בפה"ע תחת פרי הגפן דבתוך כדי דיבור יכול לחזור בו אחרי שהוא יודע בטוב שהוא יין וכן בחתימת יו"ט אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דיבור יצא אחר שהוא יודע בטוב שהוא יו"ט עיין במיימון פ"ח דהל' ברכות (דין יא). כשהוא כורע (כורע) [במ"י אינו] באבות תחלה וסוף וכן בהודאה [כורע בברוך כנ"ל וכ"ה ברש"י] וזוקף כשמזכיר השם.
